תרגילי גמישות - תערוכת גמר 2018

התוכנית ללימודי המשך באמנות, המדרשה - הפקולטה לאמנויות, מכללת בית ברל

גלריה המדרשה - הירקון 19, תל אביב 6801120 | טל׳: 03-6203129

 

ניווט

שעות פתיחה

שני-חמישי 13:00-20:00

שישי-שבת 10:00-14:00

ראשון        סגור

© כל הזכויות שמורות, 2018 | בניית אתר: Media Maze  | צילום: בצלאל בן-חיים | עיצוב לוגו: סטודיו הראל ומעין

Google Maps Logo | לוגו גוגל מפות
לוגו וויז | Waze logo

בצלאל בן-חיים

בצלאל בן חיים מציג עבודות המתעסקות בעקרונות הבסיסיים של הצילום ובניסיון למתוח את גבולותיו החומריים והקונספטואליים של המדיום. גוף עבודות זה החל בסדרת צילומים בהן יצא למרחב הציבורי וצילם כל פריים בודד בחשיפת אור ארוכה (כלומר השאיר את צמצם העדשה פתוח למשך זמן ממושך) ותוך כדי תנועה. התוצאה היא של תמונות מופשטות המתעדות במעומעם את הסביבה שצילם, מותירות את עקבות הדימוי יותר מאשר את הנצחתו. כך למשל דימוי בו רואים כתם שחור גדול הנדמה כמתנוסס בשמיים, הוא תוצאה של שעה וחצי הליכה סביב שמשיה בחוף הים. 
בסדרת עבודות נוספת, בן חיים מצלם את השמש- הפרה של כלל מספר אחד בצילום: לא לצלם לכיוון השמש. סדרה זו כוללת מספר וריאציות או ניסויים להתמודד עם המשימה. במספר עבודות, השאיר את המצלמה קבועה במקום אחד, מכוונת לכיוון השמש עם צמצם פתוח למשך שעות ארוכות. במקרים אלו, זוהי לא המצלמה אשר נעה אלא השמש עצמה, כך שמתקבל דימוי שהוא מעין שעון שמש: הצילום מתעד את מסלולה של השמש וכל מה שסביבה נשרף. בתצלום מנוקד, צילם את השמש ברצף על גבי אותו פריים, באותו המקום ובזמנים שונים- כך שנוצר אפקט אחר, עקבות השמש בלתי רציפות ונטמעות בתוך ענן שכיסה את השמש באותו יום צילום. 

ניתן למצוא בעבודות אלו התייחסות לאחד מאבות הצילום וממציאי המדיום, המדען התיאורטיקן הבריטי הנרי פוקס טאלבוט, אשר כינה את פעולת הצילום כ״עיפרון של השמש״. כלומר, טאלבוט, ובהתאמה בן חיים, מסתכלים על הפעולה הבסיסית ביותר של הטכנולוגיה הצילומית, צריבת השמש על גבי נייר רגיש לאור, כפעולה אשר חורגת מגבולות הטכני וטומנת בתוכה משמעויות סימבוליות ופילוסופיות. כפעולה של ייצוג המציאות, הצילום מנציח את הרגע החולף – מותח את גבולות הזמן והטבע, מעניק חיי נצח, מטביע את אור השמש הייחודי של אותה נקודה בזמן, אך הוא גם הורג את אותו רגע בזמן- הצילום הוא הדגמה מוחשית וויזואלית ברורה לכך שהרגע לא ישוב. 
בן חיים מתייחס בעבודתו לכוחה של השמש כמקור לחיים וככוח הרסני גם יחד. עבודת הוידאו שהוא מציג בתערוכה, היא דוגמה קיצונית לתפיסתו זו. בעבודה הוא ממקם מצלמה ישנה, ללא סרט צילום, על הגג בשעות השמש החמות. הפריזמה דרכה עוברות קרני השמש בהדרגה יוצרת התלקחות ששורפת את גוף המצלמה. העבודה מביאה לכדי נקודת קיצון את סדרת הפעולות הניסיוניות של בן חיים. הפיקסציה שלו עם השמש ועם הניסיון למשטר אותה באמצעות המכניקה של הצילום נמתחת לכניעה לכוחותיה ולהכרה בחוסר היכולת לשלוט בה. המצלמה נותרת במערומיה, כמכניזם דל אל מול עוצמת כוחות הטבע.  
כמעין איקרוס מודרני- המצלמה מוצגת כניסיון כושל של האדם ליצור טכנולוגיה המאפשרת לו להתקרב אל השמש.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now